על
אנשי פינות – אסתי ג. חיים
השיר ה"עצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש", מופיע בפסקול הסרט אורפאו נגרו אליו לוקחת אסתר
נייני את המספרת ואחיה לצפות, בהצגה יומית בקולנוע זיו בשכונת נווה-שאנן בחיפה.
שורה שירית זו, שנצרבה בתודעת הבת-המספרת, מסכמת את עלילת ספרה החדש של אסתי ג.
חיים אנשי פינות. ל'עצב' המתואר בספר אכן 'אין סוף' והוא מלווה את הדמויות ברומן מאז טראומת השואה, והמשך
בחייהם, הצרובים באותה טראומה, במדינת
ישראל הצעירה. ה'אושר' מפציע לזמן קצר עם הגעתה מהונגריה של אסתר נייני, האחות
הצעירה של הסבתא, לבית המשפחה החיפאית, ומסתיים
עם הסתלקותה ההכרחית. 'אושר' זה מתממש בגוף הילדה הקטנה, המספרת את הסיפור
בגוף-ראשון, כאשר היא מתכרבלת במיטה
הארעית שהונחה לדודתה בחדר השינה שלה ושל אחיה כשגבה חש את בטנה הרכה של הדודה
בעודה תמהה בינה לבין עצמה: 'אושר?' פנכת
האושר מתמלאת, לזמן קצר, כאשר לוקחת הדודה את כל המשפחה לחוף הים השקט בחיפה.