על "שירון המהפכה שירה האוהלים"
בשנת 1982, בעקבת מלחמת לבנון הראשונה, ניסח נתן זך ב "שיר NO טיפוסי" את שורות המחאה האולטימטיביות: "על הזכות הגדולה להיות פה/ על הזכות הגדולה לאמר לא." תפיסת העולם המשתמעת מטורי שיר אלה החורזים, מהדקים ומנמקים את 'הזכות הגדולה לאמר לא' ב'זכות הגדולה להיות פה' עומדת גם בתשתית מחאת קיץ 2011 כמו גם בחוברת "שירון המהפכה שירת האוהלים" שיצאה בעקבותיה. אקט המחאה המתממש ביציאתם של מאות אלפי אנשים לרחובות משותף לשתי המחאות. אבל בעוד שמחאת 82' הייתה מופנית החוצה כנגד יציאה למלחמה נוספת, ומרחב העוול כנגדו התרחשה המחאה היה מעבר לגבולות מדינת ישראל, הרי שמחאה זו מופנית פנימה כנגד המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה, ומרחב העוול נגדו היא יוצאת היא לב מדינת ישראל. ביטוייה הממשי והסמלי של מחאה זו הוא האוהל על דלותו, ארעיותו והיותן תחליף לבית שאיננו.