באמת, יש לי עוד הרבה על מה לכתוב

ראיון עם רות אלמוג

נפגשתי עם רות אלמוג במה שנראה כ'מגרש הבית' שלה, בית קפה, סמוך למקום מגוריה,  המשלב ניחוח משכר של עוגיות אפויות, קפה מהביל והמון ספרים וכתבי-עת ספרותיים. רות נראתה קורנת, שמחה, חוגגת. ספרה החדש כל האושר המופרז הזה  ניבט אלינו הן ממדפי הספרים והן ממרכז שולחננו ושיחתנו.

חלולה ומחוללת

או: 'בפנים היה ריק. כל-כך ריק'

על: ספינת הבנות, מאת מיכל זמיר 

"הבחילה התגברה. גרידה חמישית, עוד לא גמרתי שנתיים ואני עוד לא בת עשרים וכבר גרידה חמישית, זאת שאחריה אומרים שאי אפשר יותר להיכנס להריון. ואני לא מאמינה שזאת אני, אבל זאת אני וכל זה קורה לי." במונולוג וידויי, עירום, גלוי, שוטף, אדיש לתכניו המזעזעים,  ובעברית דיבורית יומיומית, חפה מפיוטיות או מהדהודים ספרותיים, מספרת המספרת חסרת-השם ופעורת-הזהות את סיפור החיילות שלה ושל חברותיה הצעירות, בנות החברה הישראלית החילונית בשנות האלפיים.