באתי, חדרתי, הזדקרתי

על הספר אחוזת דג'אני מאת אלון חילו

הכובש, באשר הוא,  הוא גבר, חזותו מערבית-אירופאית, לשונו חלקלקה ומבטאת אהבה בעוד הוא עצמו שטוף זימה ותאוות השתלטות. יחסו של הכובש  לנכבשיו הוא דורסני ויהיר, נקביהם וחסריהם  נתפסים בעיניו כיעדי חדירה, ובעודו מבצע את זממו הוא ממיר   את הטבעי-נשי-קעור  בגברי-מתנשא וזקור.

אשה עקודה עקורה, מזיעה, יולדת

על "'גופי הקרוע מלבלב' – על מחלה ורפואה: מאמרים וקטעי ספרות

 גופי הקרוע מלבלב' –  ציטוט מתוך שיר של נתן זך -    קראה יהושבע בנטוב  לאנתולוגיה "על מחלה ורפואה: מאמרים וקטעי ספרות"  שערכה לזכר בנה – צחי בנטוב.

הכל – קאפוט!

על ספרה של מיכל זמיר "מתקנים ואטרקציות"  

בספרה החדש "מתקנים ואטרקציות" מתארת  מיכל זמיר  את השינוי שחל בפני המקום כמטפורה לשינויי העומק שחלו בחברה  הישראלית על בתיה, מרכזיה הציבוריים,  הדמויות הבונות אותה וערכיה.

גופי היה חכם ממני או בין צייתנות לסירוב

 על דופק מאת יניב איצקוביץ

"גופי היה חכם ממני/ כוח הסבל שלו היה פחות משלי/ הוא אמר די/ כשאני אמרתי עוד", כך  מקריאה בכל שנה מירה את שירה של יונה וולך מתוך מכתב ההתאבדות שהשאירה אמה. חכמת הגוף כדובר אמת וכמשקף נאמנה את מצב הנפש  בולטת במיוחד, ברומן זה,  ביחס לשפה שמוצגת ככוזבת, קלישאית וממסכת.

הנה פתחתי חלון

על קובץ הסיפורים "הרב של הקרקס" מאת יאיר חסדיאל

"מי כאן הכי חזק במכות?" שואל במילעיל 'הבן של הרעבע' את חבריו ל'חיידר' כאשר הוא מנסה  להיחלץ לרגע מהמעמד הכולא והמכביד של הבן שנועד לגדולות 'נצר לשושלת אדמו"רים בת מאות שנים' תוך שהוא מבקש – וזוכה -  לשחק כדורגל ולחטוף מכות כאחד הילדים.   התבוננות מקורית ורגישה בעולם החרדי כפי שהיא ניכרת בעיקר מנקודת התצפית של הילד החרדי העקוד למורשת האב מתוארת בסיפור זה  ובסיפורים נוספים בספרו הראשון של יאיר חסדיאל  הרב של הקרקס שמיד עם  צאתו זכה בפרס שר המדע והתרבות לספר ביכורים.

"ואת לחיי החליק..."

 על הזיקות בין בדמי ימיה - ש"י עגנון ושורשי אויר - רות אלמוג

כמו לאה, מינטשי ותרצה, גיבורות הנובלה בדמי ימיה מאת עגנון, מתוודה אף רות אלמוג הסופרת, בת ימינו,  על  התאהבותה  במזל עקביה ועל  חיפוש דמותו בכל גבר שפגשה. אלמוג מספרת שבית ילדותה לא היו ספרים בעברית למעט שלוש חוברות שבאחת מהן היו שלושה סיפורים של ש"י עגנון: "בדמי ימיה", "הרופא וגרושתו" ו"פנים אחרות": "הסיפורים כבשו אותי כליל – בעיקר "בדמי ימיה" שאותו לא הפסקתי לקרוא מאז. מן הסיפורים האלה העתקתי 'משפטים יפים' אל פנקס [...] לא דברי חוכמה, לא פתגמים או אמרי שפר, כי אם "משפטים יפים", תיאורי טבע בעיקר. וכך התאהבתי בעקביה מזל, אבל עדיין לא ידעתי זאת.

יהודי זקן – בעיראק - מה יש לו בחייו?

 על עאידה - סמי מיכאל

זכי דאלי בן השבעים גיבור ספרו האחרון של סמי מיכאל עאידה מתאווה  להיות היהודי האחרון בבגדד כפי שהוא מתוודה על כך בפני הפליטה הכורדית האילמת אותה הוא מוצא כגוויה השרועה לפני דלתו: "כל מה שאני רוצה זה להיות היהודי האחרון במקום הזה, שאומרים עליו שהיה פעם גן עדן".

"לילה, לילה, לילה אש/ מחר נתחיל מחדש"

על "תמונות מחיי הכפר" / עמוס עוז

במרתף בית רובין, שנבנה קרוב להיווסדו של הכפר, לפני יותר ממאה שנה, ברחוב תרפ"ט, מאחורי גן הראשונים, שרה ירדנה, הצעירה הגבעולית, ליוסי ששון, איש הנדל"ן המבקש לקנות את הבית לצרכי הריסה ומכירה,   שיר ערש הזכור לו מילדותו:  "שן [...] שן במנוחה [...] בוערת הגורן בתל יוסף וגם מבית אלפא עולה עשן, אך אתה לבכות אל תוסף, נומה שכב וישן". סצנה ריאליסטית-אבסורדית זו מהסיפור אבודים,  מבטאת  במוקטן, בבחינת טיפה בים המעידה על  הים כולו, את כל עולמו של ספרו החדש של עמוס עוז:  תמונות מחיי הכפר.

בכל אלה, אכן, יש משהו...

                       על המפץ הקטן –בני ברבש.

כאשר מסיים הסבא, בספרו החדש של בני ברבש המפץ הקטן,  להתבונן ולבדוק   את ה'מימצא' – עץ הזית - העולה כפורח מאוזן בנו, השרוע על שולחן האוכל הגדול במטבח, הוא קובע  נחרצות ש'הבעיה נופלת בין הכיסאות':   העץ, מעצם טיבעו,  שייך לתחום הבוטניקה והחקלאות,  כסוג של 'גידול' הוא בעיה אונקולוגית, בית-גידולו משייך אותו לתחום ההתמחות של אף-אוזן-גרון, והעובדה ששורשיו נטועים מתחת עור התוף ואולי נשלחים לעבר המוח, מחייבת התערבות של נוירולוג. באופן מקביל, נופל – וקם -  גם ספרו זה של  ברבש  בין ז'אנרים ספרותיים שונים:  סיפור משפחה,  סיפור התבגרות,  תאום קטן וממזר לספרו המצליח הקודם מי פרסט סוני (1990), נובלה קרנבלית-פנטסטית, וגם, ואולי בעיקר,  משל  חברתי-פוליטי  היתולי-טראגי על מדינת ישראל בשנות האלפיים.

אני אטווה סיפור משלי

על פנלופאה מאת מרגרט אטווד

בספר פנלופאה מאת מרגרט אטווד (2005)  לוקחת פנלופאה את רשות הדיבור לעצמה  ומכריזה  שעתה, בתחילת המאה העשרים ואחת, ובניגוד גמור למאה השמינית לפני הספירה זמן חיבור האודיסיאה  בידי הומרוס, הגיעה תורה שלה לספר את סיפורה, ולמלאכת טווית התכריכים  הממשית, הדימוי השכיח ביותר לאישה ביוון הקדומה,  היא מוסיפה גם משמעות מטפורית  של טוויית אריג-סיפורה.

"אין אהבה במקום הזה/ זולת אהבה לשניים"

על יחסי אבות-בנות-אבות בשירת דליה רביקוביץ, נתן אלתרמן ותרצה אתר

השיר אין יראת אלוהים במקום הזה, החקוק על מצבתה של דליה רביקוביץ,  מהווה צומת לדיון ביחסי הורים וילדיהם בין המשוררת  דליה רביקוביץ לאביה ולבנה,  ובין המשורר נתן אלתרמן ובתו המשוררת תרצה אתר.

"למצוא את הצליל הפנימי"

על ספרה החדש של רות אלמוג: "באהבה, נטליה"

ברומן  החדש באהבה נטליה מבקשת רות אלמוג לבדוק  דרכים שונות  של הדמויות בספרה לשהות-לחיות באותו "יער-פרא עצום ומעורר חתת [...] כה מר הוא שהמוות מר ממנו אך מעט",  כדברי הפתיחה של ה תופת  מאת דנטה, המופיעים  הן כמוטו לרומן מכתבים זה, והן בגיוון קל, במכתבו  הווידויי האחרון של אלי מלחי בסיום הרומן  כך, תרות הדמויות השונות שבספר אחר 'הצלילי הפנימי' של חייהן שיאפשר להן לא רק לשרוד באותו 'יער פרא'', אלא גם לחיות בו חיים  משמעותיים  תוך מימוש תשוקתן לעשות תיקון בחייהן ובחיי הקרובים להן.

ולמעלה בשמיים/ עפרוני ממריא אל על.

על ספרו החדש של דוד גרוסמן אשה בורחת מבשורה

מאתגר, תובעני ומדיר מנוחה

מאז צאת ספרו החדש של דוד גרוסמן  אשה בורחת מבשורה  לאור, הוא ניצב בלב ההוויה התרבותית הישראלית  מאתגר, תובעני ומדיר מנוחה. ביטוי לכך הוא אופן התקבלותו על ידי קוראיו, על-ידי  נציגי הקהילה הספרותית כמו גם על-ידי עיתונאים בכירים שאינם שייכים לקהליה זו.

שמחות קטנות של עיר חולין

על קובץ הסיפורים פיקניק מאת ארנה קזין

דמויות הנשים  בקובץ הסיפורים הראשון של ארנה קזין מיטלטלות בין הוויית ה"פיקניק" על משמעויותיה הסמליות  של אחווה משפחתית, יום מנוחה ויציאה לטבע  לבין הישמטות מעטה אידילי  זה תוך חשיפת תעוקת חיי היומיום.   כותרת קובץ הסיפורים פיקניק, כמו כותרות  הסיפורים עצמם,  מעמידים בחזית את המקווה והאידילי בעוד ההווה המתואר שומט חזות אידילית זו תוך חשיפת בדידותה וכאביה של  הדמות הנשית המספרת.

בחיל ורע-דד

ספרה החדש של עמירה ערן "מראית עין"  עוסק  בישירות, באומץ ובוירטואוזיות לשונית בפחדים נשיים קיומיים, תוך שהוא  מטלטל  בחוזקה את עולמה של הקוראת-האישה. השאיפה לשפץ את הפנים הנשיות המתבגרות, התפרצותה – המפתיעה תמיד – של  מחלת הסרטן מ'נקודת-חן' שהייתה תמימה – לכאורה -  ונהפכה ל'חשודה', היגררותה של המחלה לאיברי המין הנשיים:  הרחם, השחלות, הפטמות  והשדיים, הכרח כריתתם והפרידה מהם,  כל אלה עומדים בלב ספרה זה של ערן.      

לא שיצא מזה רומן [...] אבל לפעמים מה שאתה צריך זה סיפור קצר

אמן הסיפור הקצר ספרה החדש של מאיה ערד, סופרת ישראלית החיה בארצות הברית, מציג משמעות חדשה למושג 'מקומיות'. הצילום 'חוף פרישמן, תל אביב', המופיע על כריכת הספר ומתאר בצבעים חיים 'מקום' ישראלי טיפוסי ובו ים, חול, סוכת מציל וחסקה מבטיח מקומיות גיאוגרפית, אך הספר כולו מציע מקומיות ישראלית אחרת – זו של 'החיים הספרותיים' של ישראל בשנות אלפיים. : "קוצר ידו, קוצר אמנותו, קוצר יריעת הבד שלו, אפילו [...] לעג התואר גם לקוצר קומתו [...] מטר שישים ושבע."

תפורי טלאים

על "בחול" מאת אגור שיף

ספרו החדש של אגור שיף בחול, מעמיד במרכז פני-השטח שלו  שוטר-בלש המגוייס על ידי משטרת ישראל לפתור תעלומת רצח של נערה צעירה, שגופתה נמצאה בחולות  שבין אולגה לקסריה בשנת 1973.  במהלך  הרומן מומרת עלילת החיפוש החיצונית בעלילת חיפוש פנימית ובה מחפש הגיבור את שורשי זהותו תוך שהוא מבקש לפתור את חידת חייו.

וככל שהם יותר ביחד אני יותר לחוד.

על נערה – מאת אלונה פרנקל

יחודו של ספרה החדש של אלונה פרנקל  נערה הוא בנקודת התצפית הילדית, המשתאה דרך-קבע,  הכפוייה לחזור ולקרוא-מחדש בשמות-חדשים לאירועים ולמקומות המוכרים. פרנקל חוזרת ומספרת את ה'סיפור' העומד בבסיס ההוויה הישראלית -  'משואה לתקומה'  - תוך שהיא מתבוננת בו מחדש ויוצרת דה-אוטומטיזציה שלו.

ילד המלחמה שלי

על הספר טינטוס – עמנואל פינטו

למרות ריבוי הספרים והסרטים שנוצרו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה,  עימנואל פינטו חייב לכתוב על מלחמה זו שבה הוא עצמו, וגיבורו, בן-דמותו, השתתפו בה: "הייתי במלחמה. זאת עובדה. ולא בשוליה אלא בלב-לבה, כשחקן פעיל ולא רק כעד."  חידוש של  פינטו, בספרו זה, הוא בפיצול נקודת התצפית ממנה הוא מספר את סיפור המלחמה כאשר כל אחת מהדמויות המספרות אותה היא בה-בעת  דמות טיפוסית לספרות המלחמה, אך גם מעוצבת   כ'אחר' המוחלט.  

מתחת לשמש השחורה של השתיקה מזהיבות המילים.

על זרה בגן עדן – רות אלמוג

בספרה החדש  זרה בגן עדן מתארת רות  אלמוג שני מצבים קיצוניים בהוויה הנשית: קורבניות, ומולה – כמענה וכתיקון – חירות המחשבה, הסקרנות האינטלקטואלית,  החכמה והיצירה. הנסיעה החוזרת ונשנית לגרמניה של מספרת הספר  – הראשונה תוארה בספרה המוקדם בארץ גזרה (1971)  - מהווה מסגרת עלילתית-תמאטית הולמת ביותר לעיסוק בנושא הקורבניות בכלל והקורבניות הנשית במיוחד. המימוש הבולט ביותר לקורבניות הנשית – במאה העשרים ובביטויו בספר זה  – הוא בחדירה, עיקור, ניסוי והמתה בעינויים של גופן של נשים -  יהודיות  כגרמניות  - על-ידי  ארגונים גרמניים ממשלתיים. בכתיבה אמיצה וחתרנית מבקשת אלמוג, בספרה זה,  לבטל את החציצה בין הקורבניות הנשית היהודית לזו הגרמנית תוך שהיא מבקשת להכיל את הוויית הקרבן על הנשיות באשר היא  במנותק מהקשר של דת ולאום.   המעוול הוא גבר  - גרמני -  המאמין ופועל  בחסות האידיאולוגיה ההגמונית –  גרמנית-נאצית   - כפי שהיא נהגית ומבוצעת על  ידי ארגונים ממוסדים שונים.

ובקעו מעפר עיני

על הספר אדום עתיק מאת גבריאלה אביגור רותם

"אל תלבשי את שמלת החג/ אל תצחקי לעולם/  מסביבך יחנף ויפותה וילוהג/ ואני מעגל עולמים לך עג/ ואני על קוו כמו עיט חג,"  מאיים-מארר  "הזר  המקנא לחן רעייתו", בפואמה שמחת עניים מאת אלתרמן, מתוכה בחרה אביגור-רותם את המוטו לספרה החדש. יחס כפייתי זה, הבועל-לנצח,  של  'איש החושך' השרוי בעפר לרעייתו המבקשת לצחוק ולהתלבש לחג-החיים, משקף את  הנושא המרכזי בספר אדום עתיק - לפיתתו העזה-כמוות של העבר בהווה, והתובנה שניתן להתבונן בהווה ולהבינו אך ורק מנקודת התצפית של ה'עפר' כדברי המוטו: "... וחובך מעוני,/ ונבקע העפר בו תדרוך רגלך,/ ובקעו מעפר עיני."

חוט במרקם החיים

על "טקסטיל" – אורלי קסטל-בלום

 אודיסאוס,  מלך רם ונישא, יצא למסע שתכליתו הגנה על בני עמו, מפני טרויה המאיימת, והותיר בעירו, איתקה, ביוון, את פנלופיאה אשתו הנאמנה העוסקת בענייני בדים - טווית תכריכים, במהלך  חלק ניכר ממסעו התגורר  במערתה של קליפסו, אישה טווה אחרת, ושב, עם סיום מסעו,  לאיתקה, מרחב חייו הראשוני אליו  השתוקק בכל מאודו. כמוהו גם עירד גרובר, גיבור  הספר טקסטיל, זוכה פרס ישראל ומדליק משואה, יוצא אף הוא למסע שתכליתו הגנה על בני עמו, פיתוח מדי הגנה כנגד הטרור המאיים, לאיתקה, בארצות הברית,  מותיר בעירו את אמנדה אשתו הנאמנה  העוסקת בענייני בדים - ניהול  בית-החרושת לפיג'מות, מתגורר אף הוא במהלך מסעו בביתה  של בהט מקפיי, אישה טווה אחרת,  חוקרת עולמית בנושאי קורים, ושב, עם סיום מסעו, לנווה אביבים, מרחב חייו הראשוני אליו השתוקק בכל מאודו.  

"הו, איזה צעקה נוראה./ האם אינכם שומעים?"

על מרכז בעלי מלאכה –  מאת עינת יקיר

היום פונה,/ השער ננעל./ הו, איזו צעקה נוראה./  האם אינכם שומעים?/ פתחו, פתחו, / מישהו נלכד בשער." שיר זה של ט. כרמי מופיע כמוטו בספרה החדש של עינת יקיר מרכז בעלי מלאכה ומניח בקידומתו את המצב הקיומי של היות נעול ולכוד בשער  כמאפיין את  כל הדמויות ביצירה.

גם לנתיבות יש רגע של הולדת

על פנים רובי חמה – שמעון אדף

"רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת"  -  שורת הסיום בשיר שדרות של שמעון אדף -  מבטאת את יחס הסופר  לנתיבות ולאנשיה בספרו החדש פנים צרובי חמה.  נתיבות היא מרחב הקיום בו מתנהלת העלילה בחלקו הראשון של הספר והיא מאפיין הזהות הראשון בו בוחרת אורי אלחייני, גיבורת הרומן,  להציג עצמה בבלוג שלה: "נתיבותית, הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות בישראלית החדשה."

קרוב רחוק רחוק

על הספר קרוב מאת דרור בורשטיין

קסמו ויחודו של ספרו החדש של דרור בורשטיין קרוב  הוא בעיסוקו הזר ואחר, כמו-גם  הרגיש ומכמיר-לב, בנושא המוכר והשגור מכל -  ההורות.  במרכז הספר דמויות של ארבעה  מבוגרים, בתל-אביב יעקב-שבתאית של שנות השבעים-שמונים,  זוג הורים ביולוגיים וזוג הורים מאמצים,  שכל חייהם סובבים סביב ילד אחד זר ו'אחר'. ילד זה  המועבר מזוג לזוג, הופך להיות 'קרוב-רחוק' בכל מהותו, והוא  צורב את חייהם של ארבעת הוריו  בסימן ההיעדר, הכואב  והלא-אמיתי. הוריו הביולוגיים של הילד, שהרו אותו בהיות האם בת 16, ממהרים למוסרו,  שלוש שעות לאחר לידתו, ללשכת האימוץ הצמודה לבית היולדות, משם הוא נלקח על ידי הוריו המאמצים.  הילד שעם היווצרותו נידון לוויתור ומסירה מצד הוריו-מולידיו חתום מאז בסימן הזרות והאחרות,  כפי שהדבר  ניכר בשמו 'אמיל', שנבחר על ידי הוריו-הביולוגיים, הושאר תקוע בפתק בן מילה אחת  בחיתולו, אבד,  הועתק מחדש,  וגלה  עמו להוריו-המאמצים.

ה(ע)נקת חסד

על "חסד ספרדי" – אב. יהושע

"ואפילו שאני יותר מבוגרת ממך – היא מסמיקה וזיק שובב ניצת בעיניה – עדיין אני, כמו פרו, יכולה להניק אותך ואת בת לווייתך בידע נוסף."  דברי פרידה אלו,  נאמרים על יד המורה הקשישה לאמנות לבמאי בן השבעים, לאחר שסיימה להסביר לו  את משמעות הציור 'החסד הרומי' התלוי מעל מיטתו בבית המלון הספרדי. יצירת אמנות זו, המופיעה גם על כריכתו הקדמית של הספר, ופירוש עשיר ומלומד שלה    מול מאזינים-תלמידים תאבי דעת,  המדומה לאקט של הנקה, מצביעים על הנושא המרכזי של הרומן - ה(ע)נקת חסד על ריבוי פניה וגילוייה.

"הייאוש, בנאדם, הייאוש"

על "פתאום דפיקה בדלת" מאת אתגר קרת

הסיפור הפותח את ספרו החדש של אתגר קרת, ששמו כשם הקובץ כולו,  פתאום דפיקה בדלת משמש כאקורד פתיחה לקובץ הסיפורים כולו ומכיל במוקטן, את נושאי הספר, דמויותיו ודרכי הכתיבה שלו.   משפט הפתיחה של הסיפור על ניסוחו הקצר והתמציתי מכניס את הקורא ללב ההתרחשות המוקצנת והאבסורדית: "ספר לי סיפור," מצווה האיש המזוקן שיושב אצלי על הספה בסלון." מספר הסיפור, גבר ישראלי, בעשור הרביעי לחייו, אב לבן קטן, המספר את סיפורו בגוף-ראשון יחיד, הוא – בן דמותו  של – אתגר קרת ואף מזדהה בשמו זה: "'אתה קרת?' הוא שואל. 'כן,' אני אומר." דמויות המשנה של הסיפור ושל הקובץ כולו הן בה בעת דמויות ישראליות טיפוסיות כמו  ה'סוקר' ו'שליח הפיצה', אבל גם משונות ואבסורדיות כמו 'השוודי המזוקן שעשה עלייה'.  עיקר עניינו של הסיפור הוא מחסום הכתיבה ממנו סובל הסופר כפי שהוא משתקף, במציאות החוץ-ספרותית, בשמונה  שנות השתיקה  הספרותית מאז קובץ הסיפורים האחרון אניהו (2002). נושאים נוספים של הסיפור הפותח הם  משאלת הלב של הקוראים ושל הסופר עצמו בהמשך נביעת הכתיבה, ומיקומו הדומה-שונה של הסופר הצעיר (?) במרכז המערכת הספרותית בת הזמן בהשוואה ליוצרים המרכזיים-קנוניים כפי שהדבר מתבטא בהרהוריו של המספר-הסופר: "איך תמיד אני מוצא את עצמי במצבים האלה? לעמוס עוז או לגרוסמן זה בחיים לא היה קורה."

הכל בסדר – האמנם?

על הכל בסדר מאת אפרת שטיגליץ.

הכל בסדר ספרה החדש של אפרת שטיגליץ הוא ספר סוחף. לטוב וגם לרע. עלילת הרומן מתמקמת בצומת העצבים החשוף של כל קורא – הפחד ממחלה קשה.

במו עיניו – פרקי יחיא

 על "אחי הצעיר יהודה" מתוך הספר יתומים – סמי ברדוגו

הלידה של יחיא,  הצבר הראשון במשפחתו,  באה לו מאמו  ז'ולי, בתה של יקוטה, ומאביו מרדוש. יחיא הוא אחיהם הצעיר של דינה ושיקו, גר במקום השונה מאד מהעיר הגדולה וממתין, בעל-כורחו, לגיוסו הקרב. אישיותו של יחיא  מתעצבת תוך היטלטלות בין 'שפת האב', 'שפת האם' ו'שפת האח'.

"כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב"

על הספר ורד הלבנון מאת לאה איני

הציור 'ילדה כותבת' של הנרייט בראון, המודפס בחזית ספרה החדש של לאה איני  ורד הלבנון,  ובו ילדה יושבת ליד שולחן כתיבה ומחזיקה בידה  כלי-כתיבה תוך שהיא  מביטה בציפור קטנה שנמלטה משבייה - כלוב הציפורים הפתוח מעליה, ומול עיניה על שולחן הכתיבה  כרכי ספרים, מחזיק במוקטן את הנושא  של היצירה.  הכרח ההימלטות ממצב של שבי ומלאכת הכתיבה והקריאה כמענה וכתיקון אמנותי.

אולי את אפילו לא קיימת

על הספר חיי חורף/ א. קסטל-בלום.

מסע קר ועקר שאינו מביא לתגליות חדשות או לפורקן רגשי אלא מדגיש את שיממונה הקיומי  של המספרת הוא התבנית הבסיסית של סיפורי חיי חורף ספרה החדש של אורלי קסטל בלום. הנובלה המרכזית, שעל שמה  נקרא הקובץ כולו, מספרת על שהותה בת שלושה חודשי חורף קפואים של המספרת,  בת דמותה של אורלי קסטל-בלום,  בברוקליין, עיר פרוור של בוסטון, בארצות הברית.

זה ככה זה הדברים, זה האמת

על זה הדברים – סמי ברדוגו.

בספרו החדש והמפעים זה הדברים הולך סמי ברדוגו בגדולות. דרך סיפורה של דמות האם הוא מספר את הסיפור השתוק והמודחק של הנשים ילידות מרוקו, חסרות כל השכלה פורמאלית. נשים אלו הגרו לארץ בגיל מאוחר והודחו לשוליים הגיאוגרפיים והתרבותיים של החברה הישראלית בעודן  יולדות  דור ראשון של צברים מוחתמים ומוכתמים  בתחושת נידחות וקיפוח  של דור ההורים.  בה בעת, חותר ברדוגו  לתיאור מדוייק ואותנטי של שורשי זהותו כגבר ישראלי מזרחי בעל זהות מסוכסכת. 

"הברושים ירכינו ראש"

על לוויה קרנבלית לתנועה הקיבוצית ולמיתוס הצבר

בסרט הישראלי "מבצע סבתא". כתב וביים: דרור שאול, 2009

 סרט הפולחן "מבצע סבתא" (1) עושה שימוש במאפיינים של ז'אנר הקומדיה ודרכם עוסק בקונפליקטים המרכזיים של החברה הישראלית. תוך הגזמה פארודית של דמויות בעלות מעמד מיתולוגי, כמו דמות הצבר-הלוחם ומסגרות מכוננות כמו הקיבוץ, תנועת הנוער והצבא, מנפץ הסרט את מעמדם המרכזי בחברה הישראלית.

לפתוח דלת ולצאת מהחיים או: משתרמטת קצת וחוזרת

על הספר 'אלנבי' של גדי טאוב

ברומן החדש והפרובוקטיבי אלנבי, מבקש גדי טאוב להגדיל 'במכה'  את מסגרת החלון-הדלת שדרכם הספרות הישראלית ואיתה החברה הישראלית מסתכלות על עצמן. טאוב מבקש להמיר את המרחבים המוכרים והמוארים במועדונים החשוכים של רחוב אלנבי, בתל-אביב-תחתית שלא תוארה עדיין באף טקסט ספרותי ישראלי.
 בתיאור היפר-ריאליסטי מתאר טאוב את מועדון 'מיאמי'  כמיקרוקוסמוס של עולם זה. הביקורת, הגברית, ציינה לטובה  את המרחב החדש והאחר אותו בחר טאוב לתאר  בספר זה, את עלילתו המפותחת ואת סגנונו הרזה, ואני במאמרי אבקש לדון בהיבטים נוספים: הקשר בין ספרו המוקדם של טאוב לספרו זה, העיסוק במיניות הנשית, ההקשר הפוליטי של הספר, המרחב התל-אביבי מול זה הירושלמי ומשמעותו האידיאולוגית של סיום הספר.