"על מה אנחנו מדברים?"

על גיליון  15 של כתב העת מסמרים

"אהבה ממבט ראשון, אהבה עד שיגעון, אהבה לאין-שיעור, אהבה לוהטת... הניסיון לדבר עליה שונה מלחיותה, אך לא פחות מייסר ומשכר להפליא. מגוחך? מוטב משוגע. אין ספק שהסכנה האורבת בשיח אהבה, בשיח מאוהב, נובעת בעיקר מאי-הוודאות של מושאו. למעשה, על מה אנחנו מדברים?"  בשאלה זו פותחת ז'וליה קריסטיבה, פסיכואנליטית וסופרת  את מאמרה "בשבח האהבה" בספרה סיפורי אהבה.  כותרת  זו נבחרה  גם כנושא המשותף של  הגיליון החדש של כתב העת המשובח מסמרים.

סליחה שניצחנו

על "ניצחון?" – גיליון מספר 6 של כתב-העת מסמרים

שני ילדים-בנים  מכים זה את זה, בכל לבם וגופם,  עד זוב דם, על רקע אדום המוכתם בדמם, ציור הלקוח מתוך הקומיקס "המלוכלכים" מאת אסף ותומר חנוכה, מופיע על הכריכה הקדמית של גיליון מספר 6 של כתב העת מסמרים  כמבטא את נושאו – "ניצחון?". ציור זה וסימן השאלה המתלווה למושג  מערערים ומבטלים  את  ההישגיות והכדאיות הגלומים במושג "ניצחון" המודפס מתחת לציור. כל הסיפורים בגיליון זה עוסקים במתח  הקיומי התמידי   בין "הניצחון" כחוויה אישית  נשאפת לבין תבוסת שגרת  היומיום של החיים כאן ועכשיו בישראל בשנות האלפיים.  

אקדח, גופה ומשולש אוהבים

 

על הספר שכן טוב מאת רונית ידעיה

 

 אקדח שהוצא משידת חדר השינה, גופה על פסי מסילת הרכבת ומשולשי אהבים אסורים כל אלה מרכיבים טיפוסיים לעלילת-מתח אותם משליכה רונית ידעיה כפיתוי לקריאת ספרה החדש שכן טוב. אלא שעלילת המתח מוסטת לשולי הרומן ומפנה את מרכזו ועיקרו להתבוננות בחיי הזעיר-בורגנות הישראלית בשנות האלפיים. הספר מתאר בדרך של אנאלוגיה ושיקוף  מקומות שונים הקיימים בחברה הישראלית בעודו  בודק את חוקי המקום, הזיקות האנושיות המתקיימות בו וגבולותיו תוך התמקדות בנקודות הכניסה והיציאה.

הגוף שלי חיכה למילים

על דוויד ובת דודו – אריאלה בהלול דימנד

המבנה המשפחתי כמקור שייכות ומשמעות מצד אחד, וכמושא לפירוק והתרחקות עומד במרכז הרומאן הראשון דוויד ובת דודו  של אריאלה בהלול דיאמנד. המשפחה מתוארת כבעלת כוח ממגנט המושך את בניה מקצות העולם למפגשים קבועים וחוזרים. כך מגיע דוויד  גבר מבוגר בשנות הארבעים לחייו,  שגר עם משפחתו במרסיי, מדי חופשת קיץ לבית סבתו בישראל לשהייה בת שבוע. כך גם מגיע ליה, אשה צעירה בשנות העשרים המוקדמות לחייה לבית סבתה.

עצב היד המגששת אחר העברית

על פרק ה'אנסין' בבחינת בגרות בספרות

בדיקה של עשרות-מאות ואלפי בחינות בגרות בספרות, של מועד חורף האחרון,  מעלה תחושה של אי הבנה גדולה, ואולי, יותר מכך,  משקפת פער תרבותי גדול בין המורות-מורים בבית הספר התיכון לבין תלמידותיהן-תלמידיהן. אי-ההבנה מתמקדת בפרק האחרון של בחינת הבגרות - "שיר שלא נלמד".  בפרק זה, ששמו מעיד עליו, מתבקש התלמיד לקרוא ולדון בשיר שלא למד אותו קודם לכן, ולבטא בדיונו את ה'כלים' שרכש לקריאה והתמודדות עם טקסט ספרותי באשר-הוא. בבחינה הבגרות שהתקיימה בחורף זה, התבקשו התלמידים,  בפרק זה, לדון בשיר "מתחת לפני האדמה" של אלי אליהו.

ואוציאהו משאול תחתיות

על הגבעה מאת אסף גברון

 ספרו החדש של אסף גברון הגבעה מבקש ללכת בגדולות. הספר מתאר  את האפוס החדש של ישראל בתחילת שנות האלפיים כפי שהוא מתממש בהיאחזות 'מעלה חרמש ג'' ביהודה ושומרון. המשפט הראשון בספר: "ראשונים היו השדות" מתכתב עם  הוא הלך בשדות  מאת משה שמיר, ספר מיתולוגי קודם, שתיאר את אפוס הקמת המדינה. ספרו של שמיר משרטט את דיוקנו של הצבר האולטימטיבי,  אורי כהנא, עם קום המדינה, על רקע קיבוצו ומחנה הפלמ"ח ממנו הוא יוצא אל מותו. לעומתו, ספרו של  גברון משרטט את דיוקנו של המתנחל הטיפוסי  'עתניאל עסיס', על רקע ההיאחזות אותה הוא מקים, המשמשת מקום גאולה ומקור מים-חיים לתושביה.

המבזבזת עצמה לדעת

על סימנים של גבר זר מאת מיכל זמיר
 

ספרה החדש של מיכל זמיר סימנים של גבר זר, כמו שני ספריה הקודמים ספינת הבנות (2005) ומתקנים ואטרקציות  (2008) הוא ספר של התנגדות. התנגדות לאורח החיים המקובל והמצופה מאשה ישראלית בשנות העשרים-שלושים-ארבעים לחייה,  ובהתאם לכך,  התנגדות לשפה ספרותית-מהוגנת. מושא ההתנגדות העיקרי בספר הוא הנישואים וההתברגנות הזוגית והמשפחתית  כפי שהם ניכרים בשני מושגים החוזרים,  נבדקים ונדחים  במהלך הספר:  'הקמת בית בישראל'  ו'בית יהודי'.

למי שייכת היד הכרותה?

 

על שירו של אברהם סוצקבר היא שייכת לי

 

"היא שייכת לי היד הכרותה" מצהיר הדובר בשירו של המשורר היידי אברהם סוצקבר. שיר זה הוא אחד השירים המופיע בתוכנית הלימודים החדשה בספרות המיועדת לתלמידי תיכון, במסגרת הנושא "שירים בעקבות השואה". הכנסת שיר זה לתוכנית הלימודים היא התחלה של יצירת קשר בין  תלמידים ישראליים צעירים, נמעניה של תוכנית הלימודים ושל התרבות הישראלית לבין משורר 'ענק' ובלתי מוכר זה. בה-בעת זו התחלה של יצירת קשר ביניהם לעולם ולתרבות האידיש.  בלשון השיר, ניתן לומר שנמצאה כאן 'יד כרותה' - שירי סוצקבר והיצירה האמנותית הכתובה באידיש -  ועכשיו,  נעשה ניסיון לשייך אותה למורות הספרות בישראל, שגרירות התרבות היהודית-ישראלית,  ולתלמידיה.