חברה, חברה, רגע, רגע...

על משאלה אחת ימינה – אשכול נבו

החבורה הגברית שנוסדה בימי התיכון, שרדה את שנות הצבא,  וממשיכה להתנהל במלוכד במהלך שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של חבריה עומדת במרכז הרומן החדש של אשכול נבו משאלה אחת ימינה. הרומן מבקש לבחון  האם "החבורה הגברית", מיתוס ישראלי שראשיתו בחבורות החלוצים, דרך חבורות הפלמ"ח ועד חבורות הילדים המתבגרים נוסח שמונה בעקבות אחד וחסמב"ה, מצמיחה את חבריה ואת כוחם ויכולת התמודדותם כפרטים וכקבוצה, או מצמיתה, מחלישה ומהווה תחליף אשלייתי לעקרות ולשיממון של חיי היחיד. נושא נוסף הנבדק ברומן הוא יכולת ההשתנות של הפרט, יובל, המספר ברומן, מתרגם בעיסוקו,  מתלבט אודות התרגום הנכון למינוח changeability  "ניתנות להשתנות" "מוכנות להשתנות" או אולי "תמורתיות".  נושא עבודת התיזה שלו, שפרקים מתוכה משובצים ברומן, הוא "מטמורפוזה: הוגי דעות ששינו את דעתם",  סיפורים מתוך מטמורפוזות של אובדיוס מדגימים מצבי שינוי ברומן,  ולגבי כל אחת מהדמויות  נבדקת מוכנות השתנותה. כמו-כן, מתעוררת מתוך הספר   התהייה בדבר אפשרות ההשתנות  בכתיבתו של אשכול נבו ביחס לספרו הקודם  ארבעה בתים וגעגוע (2004), שזכה להתקבלות נלהבת ביותר,  והעמיד בכך רף גבוה במיוחד לספר חדש ועוקב זה  של הסופר.    

הנאה עצומה של בית עם סימני עתיד נחשלים

הנאה איומה של בית עם סימני עתיד נחשלים

על "הילד האחרון של המאה" – סמי ברדוגו

ייחודו של סמי ברדוגו,  כסופר צעיר  בספרות העברית של העשור האחרון,  היא בחתירתו העיקשת והאמיצה 'בבריכת המילים' של השפה העברית  במטרה לדייק ולזקק את קולו החוזר ומספר סיפור אחד, מתגוון ומתפתח. במרכז סיפורו האחד של ברדוגו  גבר צעיר, מופנם, רגיש ביותר, המספר בגוף-ראשון-יחיד את סיפור הגירת הוריו מצפון אפריקה למדינת ישראל הצעירה, ואת חייו של בנם,  יליד המקום. צבר זה חי במקום פריפריאלי נטול שם, מתחנך במערכת החינוך הישראלית-אשכנזית-הגמונית  ומתקשה  לעצב את זהותו  תוך שהוא חוזר ונופל בפער העצום שבין המרחב הפרטי-משפחתי למרחב הציבורי אליו הוא כפוי לצאת.

הדרך שלא נבחרה

.

נוילנד ספרו החדש של אשכול נבו הוא ספר ההולך בגדולות כפי שמעידה על כך כותרתו המתכתבת  עם אלטנוילנד ספרו המכונן של תאודור הרצל חוזה המדינה. ספר חדש זה  של נבו ממשיך בדרך של הדהוד, צמיחה והתעצמות את הרומן הראשון שלו ארבעה בתים וגעגוע שהתקבל בעניין רב הן על ידי הקהילה הספרותית כמו גם  על-ידי מערכת החינוך על מוריה ותלמידיה. שני הספרים מתנהלים בשני מישורים מקבילים:  המישור הגלוי מורכב מעלילות שונות השזורות זו בזו ומשקפות סוג מסוים של 'ישראליות'  עכשווית,  ואילו המישור הסמוי עוסק בבעיות העומק של החברה הישראלית.  ארבעה בתים וגעגוע העמיד במרכזו את אידיאת ה"בית" תוך שהוא מתארו כ"בית מריבה" ששני לאומים שונים, יהודים וערבים, אוחזים בו וטוענים "כולו שלי". נוילנד מעמיד במרכזו את אידיאת "מדינת היהודים",  תוך שהוא מבקש לבדוק את מימושה הקיים מול חזון העבר של תיאודור הרצל חוזה המדינה, ומול מימוש נוסף ישן-חדש שלה כפי שהוא מתואר  בספר זה. בספר יוצר נבו מבנה מורכב ומשוכלל של עלילות,  דמויות, מרחבים  וזמנים היסטוריים מגוונים ומתחלפים ועל-ידי כך מאפשר לקורא התבוננות מחודשת באקט הציוני המרכזי על מבוססת הציונות – ההתיישבות בארץ ישראל והקמת המדינה.

קינה עמומה, אבודה ועקשנית

קינה עמומה, אבודה ועקשנית

על בין חברים – עמוס עוז

ספרו החדש של עמוס עוז בין חברים הוא ספר של סופר מבוגר עתיר ספרים ובעל  ונוכחות בולטת  בהווייה התרבותית ישראלית. ספר חדש זה הוא בבחינת חזרה לנקודת המוצא  והוא מהווה סגירת מעגל  לנושאים ולפואטיקה של ספרו הראשון ארצות התן  כמו גם ספריו האוטוביוגראפיים המוכרים אותו הים וסיפור על אהבה וחושך.  שיבה מאוחרת זו משביחה ומעוררת  מחדש את תוכנו וענייניו של הקנקן הישן, ומאפשרת לעוז לחזור לשמוע ולהשמיע את ה"קינה העמומה" על הרעיון הקיבוצי ומימושו בקבוץ יקהת בשנות החמישים של המאה הקודמת.  

"היחד שאנחנו [...] נרכון מולו, נידום"

על "שירון המהפכה שירה האוהלים"

בשנת 1982, בעקבת מלחמת לבנון הראשונה, ניסח נתן זך ב "שיר NO  טיפוסי"  את שורות המחאה האולטימטיביות: "על הזכות הגדולה להיות פה/ על הזכות הגדולה לאמר לא." תפיסת העולם המשתמעת מטורי שיר אלה החורזים, מהדקים ומנמקים את 'הזכות הגדולה לאמר לא' ב'זכות הגדולה להיות פה' עומדת גם בתשתית מחאת קיץ 2011   כמו גם בחוברת "שירון המהפכה שירת האוהלים" שיצאה בעקבותיה.  אקט המחאה המתממש  ביציאתם  של מאות אלפי אנשים  לרחובות משותף לשתי המחאות. אבל בעוד שמחאת 82' הייתה מופנית החוצה כנגד יציאה למלחמה  נוספת, ומרחב העוול כנגדו התרחשה המחאה היה מעבר לגבולות מדינת ישראל, הרי שמחאה זו מופנית פנימה כנגד המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה, ומרחב העוול נגדו היא יוצאת היא לב מדינת ישראל. ביטוייה הממשי והסמלי של מחאה זו הוא האוהל על דלותו, ארעיותו והיותן תחליף לבית שאיננו.

באמת, יש לי עוד הרבה על מה לכתוב

ראיון עם רות אלמוג

נפגשתי עם רות אלמוג במה שנראה כ'מגרש הבית' שלה, בית קפה, סמוך למקום מגוריה,  המשלב ניחוח משכר של עוגיות אפויות, קפה מהביל והמון ספרים וכתבי-עת ספרותיים. רות נראתה קורנת, שמחה, חוגגת. ספרה החדש כל האושר המופרז הזה  ניבט אלינו הן ממדפי הספרים והן ממרכז שולחננו ושיחתנו.

חלולה ומחוללת

או: 'בפנים היה ריק. כל-כך ריק'

על: ספינת הבנות, מאת מיכל זמיר 

"הבחילה התגברה. גרידה חמישית, עוד לא גמרתי שנתיים ואני עוד לא בת עשרים וכבר גרידה חמישית, זאת שאחריה אומרים שאי אפשר יותר להיכנס להריון. ואני לא מאמינה שזאת אני, אבל זאת אני וכל זה קורה לי." במונולוג וידויי, עירום, גלוי, שוטף, אדיש לתכניו המזעזעים,  ובעברית דיבורית יומיומית, חפה מפיוטיות או מהדהודים ספרותיים, מספרת המספרת חסרת-השם ופעורת-הזהות את סיפור החיילות שלה ושל חברותיה הצעירות, בנות החברה הישראלית החילונית בשנות האלפיים.