"אדם צריך שתהיה לו מילה"

"אדם צריך שתהיה לו מילה"

על "אושר אקספרס" – שלמה ארצי

בשיר "קיץ בארץ לו" מתוך אלבום השירים החדש של שלמה ארצי אושר אקספרס מדבר הדובר, בין דמותו של שלמה ארצי,  על כוחו של השיר הבודד: "ושיר אחד יכול לשנות הכול, את הלמה כן והלמה לא, את כולנו שרוצים את זה אחרת.", בשיר "לתת ולקחת"  נפתח הפזמון החוזר בהצהרה: "אדם צריך שתהיה לו מילה".  שלמה ארצי, בנה את עצמו במשך עשרות השנים בהם הוא מתפקד כזמר-על/זמר-אב, גם כיוצר  בעל אמירה חברתית. כך, למשל, בשנה האחרונה הוא העמיד עצמו ואת יכולת השירה שלו, כמו גם את הבחירה המוקפדת של מילות השירים,  בראש החץ של שני מאבקים חברתיים-לאומיים. כך, במשך חמש השנים לפני שובו של החייל השבוי גלעד שליט, נהג שלמה ארצי להקדיש בהופעותיו שיר למען החזרתו, כשדמותו של שליט מופיעה על מסך ענק מאחורי ארצי ולהקתו. בדרך כלל היה זה השיר יותר מזה אנחנו לא צריכים בו חוזר הטור השירי שביטא את משאלת הלב הקולקטיבית : "ותן שיחזור שוב לביתו". שיאו של הובלת מהלך חברתי זה, ביולי 2010 ,  בקונצרט בפארק אשכול בנגב בו לקחו חלק התזמורת הפילהרמונית ושלמה ארצי. כך גם  הצטרף ארצי למחאת האוהלים של קיץ 2011 כשבתוכנית הרדיו שלו "שבוע-שבוע בגלי צה"ל" הוא מציין: "זו כן המחאה שלנו", ובהפגנת המחאה החברתית הגדולה ביותר בתולדות ישראל הוא מלהיב את מאות אלפי המפגינים בשירו של אמיר גלבוע שהולחן על ידי שלמה ארצי: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת."

דווקא לאורן של הכרזות פואטיות אלה, המופיעות באלבום החדש,  ובשל מעמדו המרכזי  של שלמה ארצי בחברה הישראלית   בולט הפוטנציאל המבוזבז של מילות השירים באלבום החדש. כמו גם ההחמצה העצומה של האפשרות לכתוב "שיר אחד שיכול לשנות הכל"  שקהלו העצום של ארצי היה כל כך קשוב  וצמא לשמוע ממנו.

האזנה מוקפדת למילות השירים  תוך עיון בהופעתן המודפסת באלבום המצורף מעידה על העדר כל מורכבות, תחכום, בגרות או אמירה משמעותית כלשהיא. הדובר העולה מתוך השירים הוא אדם צעיר, תם, נעדר כל ניסיון חיים ותובנות חיים מורכבות. בניית דמות של 'אדם' – 'דובר' מתוך השירים מעצבת איש צעיר שמשאלת לבו היחידה, כפי שהיא חוזרת ונלחשת באוזנה של האישה האהובה,  היא ההבטחה הרומנטית בניסוחה הבנאלי-קלישאי המובהק ביותר: "ובקרוב אהבה לחשתי לך, ובקרוב יבוא אביב".   כך, בשיר הפותח כל יום  ישנה הצהרה של הדובר  על הדברים ה'חשובים באמת": "אם את אוהבת אותי עדיין/ שתראי אותי עין בעין/ שתחכי לי כל יום." ביטוי למימוש האהבה ולשביעות הרצון של הדובר הוא בפעולה האופיינית לכל  נער מתבגר באשר הוא : "מצייר לך בלילה לב/ בעשן הסדינים הלבנים." חלוף הזמן מתואר בשיר בצמדי מילים קלישאיים-בנאליים נעדרי כל מקוריות או ביטוי אישי: "הימים שוב טסים, אנשים מתחפשים/ [...] שושנים בשדות". החוויה המשברית המתוארת בשיר היא פרידה מהאישה האהובה לכמה ימים: "את נפרדת ממני לכמה ימים/ ואני שוב בהמתנה/ בלילות מתחילה צינה/ מתפלל של תחתכי".

פרטי העולם המתוארים בשירים  הם פריטים קלישאיים של עולם רומנטי שארצי עצמו עשה בהם שימוש רב בשיריו הקודמים תוך שהוא שוחק אותם עד דק. כך חוזר ה'ירח' ומופיע בשירים רבים, כאב החיים מתבטא בניסיון שלא לבכות בלילות,  ובכל-זאת, 'בלבי הצטברו דמעות'.   ה'ריקוד' הוא מענה לתלאות החיים, ה'ירידה לים' 'לראות שמיים' היא ביטוי להתעקשות על החלום האישי. השימוש בסלנג נשמע צורם, מזויף  ובלתי אותנטי כך: "אך בתוך המציאות,/ חטפתי ג'ננה" ו"לנחות בשלווה,/ לא ליפול על התחת. "

הטקסטים נעדרים כמעט כל הדהוד תרבותי, אזכור או ציטוט מטקסט קודם אחר,  והציטוטים המעטים  המופעים באלבום מרדדים ומרוקנים את  הסימן ואת הטקסט המקורי.  כל למשל בשיר "נדבר מהלב"  פונה הדובר ואומר לאהובתו: "כבר שבוע מוזכר רבי נחמן בראש". שימוש מוחמץ במיוחד בציטוט פופולארי וטעון מצוי  בדברי הדובר בשיר אומץ:  "אף פעם לא היה לי אומץ, לסחוב אותך חצי חי מת/ כמו בשיר המפורסם של ה"הוליס", אתה אחי אתה לא כבד."   השיר המצוטט  מתייחס לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, המתאר חייל סוחב את אחיו הפצוע על גבו בעודו אומר לו משפט זה שנהפך למטבע לשון המתאר חברות של אמת. בשירו זה של ארצי,  ההקשר של הציטוט מעומעם לחלוטין, משמעותו הטעונה מתפוגגת,  ולא ברורה סיבת השימוש בו. דרך נוספת לרידוד הציטוט וריקונו ממשמעותו המקורית,  היא דחיקתו לשולי השיר, תוך שבחזית השיר מוצבת,  שוב ושוב,  אותה סיטואציה רומנטית בנאלית משומשת עד כלות של דובר-גבר הפונה לאשה שלצידו ומצהיר שה'אומץ' שקיבל הוא להתאהב בה שוב: "בלילה שוב קיבלתי אומץ להתאהב בך במהות."

ויתור על אמירה משמעותית המחוברת לכאבי האמת  של החברה הישראלית בולט במיוחד בשיר קיץ בארץ לו. שיר זה  מתייחס ל'קיץ' בו 'סערו רוחות מתחושת אי צדק'. תיאור המפגינים כ: 'מוכי עולם עם חלום ביד נהיו לעם' יוצר הדהוד לשיר הידוע של גלבוע, אותו הלחן ארצי ושר באותה הפגנת המונים: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם" .  כל אלה מעוררים  פוטנציאל של שיר פוליטי שלא רק יתאר בדלי התרחשויות מהמחאה החברתית,  אלא גם יטען טענה פוליטית,  ואולי אף יקרא לפעולה פוליטית. אלא שגם שיר זה מחמיץ לחלוטין אפשרות פואטית זו. גם בשיר זה,  כמו בכל השירים הקודמים באלבום, הסיטואציה הרומנטית מועמדת בחזית השיר כעיקר הבלעדי של חיי הדובר.   בהתאם לכך, נדחקים תיאורי המחאה לשולי השיר בבחינת רקע רועש למשבר האהבה. כך בחזית השיר מנוסחת פנייה לאישה האהובה תוך תיאור משבר האהבה: "את היית יפה ועכשיו כבר לא, זאת הייתה תקופה של חיפוש ארוך, לחבק אותך בלהט האורגזמה,".

המשפט המסיים של השיר, מעמיד בעמדה של שוויון ערך שתי חוויות של הקיץ ב'ארץ לו' אחת פרטית, רומנטית-קלישאית  והשנייה קולקטיבית : "בבוקר נסענו שם נדמה לכיוון הים" ו"אנשים את עצמם גילו" – מבנה זה של המשפט מעיד על תפיסת עולמו של שלמה ארצי. תהליכים חברתיים משמעותיים של החברה הישראלית, מוזכרים להרף עין ומודחים לשולי התודעה והשיר, והבכורה,  ניתנת, שוב ושוב לחוויה  האישית והבנאלית  המגובה בניסוח הקלישאי והריק: "לחשתי לך תוך כדי, שהאהבה לא מתה".

שלמה ארצי מוציא את מילות שיריו בנפרד מביצועם המוסיקאלי כפי שהדבר ניכר בספר השירים שלו ובשלושת אלבומי השירים. פעולה מו"לית זו מעידה אף היא על החשיבות הרבה שמייחס ארצי למילות שיריו. השורות המסיימות את השיר האחרון באלבום שלא ייעלמו הדברים היפים הן בעלות נימה של תפילה: "ושלא ייעלמו הדברים היפים/ מעינינו כל יום ויום/ שנדע להפנים שנדע להבחין/ בין הרע והטוב" בפרפראזה על  מילים נקיות ותמות אנסח  משאלת לב, של מאזינה  קשובה ואוהבת,  לגבי כתיבתו העתידה של שלמה ארצי: שלא ייעלמו הדברים היפים/ מעיניך ומעט ומקלדת/ שתדע להפנים שתדע להבחין/ בין קלישאה למילה של אמת".