אתר חדש - שלי - "מחשבות על ספרים"







רשימות, בעיקר, על ספרים חדשים שראו אור, וטקסטים ספרותיים אחרים.




אשמח לדעת אם קראתם, מצאתם עניין, וכמובן, אשמח ואשיב על כל תגובה




יום שלישי, 14 במאי 2013

למי שייכת היד הכרותה?


 

על שירו של אברהם סוצקבר היא שייכת לי

 

"היא שייכת לי היד הכרותה" מצהיר הדובר בשירו של המשורר היידי אברהם סוצקבר. שיר זה הוא אחד השירים המופיע בתוכנית הלימודים החדשה בספרות המיועדת לתלמידי תיכון, במסגרת הנושא "שירים בעקבות השואה". הכנסת שיר זה לתוכנית הלימודים היא התחלה של יצירת קשר בין  תלמידים ישראליים צעירים, נמעניה של תוכנית הלימודים ושל התרבות הישראלית לבין משורר 'ענק' ובלתי מוכר זה. בה-בעת זו התחלה של יצירת קשר ביניהם לעולם ולתרבות האידיש.  בלשון השיר, ניתן לומר שנמצאה כאן 'יד כרותה' - שירי סוצקבר והיצירה האמנותית הכתובה באידיש -  ועכשיו,  נעשה ניסיון לשייך אותה למורות הספרות בישראל, שגרירות התרבות היהודית-ישראלית,  ולתלמידיה.

שירו זה של סוצקבר מופיע בתוך "שירים מן היומן"  שנכתבו בין השנים   1985-1974.  שיר זה תורגם לעברית, לראשונה, על ידי דוד וינפלד, ופורסם בקובץ השירים המתורגמים של סוצקובר כנפי שחם  (1983), ותורגם בשנית על ידי בנימין הרשב, ופורסם בקובץ השירים המתורגמים כינוס דומיות (2005).

שיר זה מכיל במוקטן את מאפייני "שירים מן היומן", ובה-בעת הוא משמש גם כשיא ופסגה שלהם כפי שהדבר ניכר בהחלטתו של בנימין הרשב  להדפיסו על גבי כריכתו האחורית של ספרו כינוס דומיות. קריאה ראשונה וספונטנית של השיר מעלה באופן מייד את תכונתו העיקרית – מפגש בין חומרי שיר מעולמות רחוקים ומנוגדים בתכלית זה לזה. הדבר מתממש  ביסוד העלילתי המתואר בשני הטורים הפותחים את השיר: "היא שייכת לי היד הכרותה, אשר לפני שנים רבות/ בגן מצאתי, בערוגת עגבניות". השילוב בין 'יד כרותה' ובין 'ערוגת עגבניות' מפגיש בין רחוקים ויוצר תחושת זעזוע ואי-הבנה אצל הקורא.  'יד כרותה' מעוררת עולם אסוציאטיבי של מלחמה, אסון, גוף כרות ופגום ותחושת זוועה. לעומת זאת, 'ערוגת עגבניות' מעוררת עולם אסוציאטיבי מנוגד  של מרחב כפרי-חקלאי,  ירקות הנשתלים על ידי אדם,  ותחושת אידיליה המקרבת בין האדם ליצוגי הטבע הסמוכים לו . הבדל בולט נוסף הוא בין היות האדם אובייקט לאסונות המתרחשים עליו כפי שהדבר מתבטא ב'יד כרותה', לבין היותו סובייקט פעיל ובוחר כפי שהדבר מתבטא ב'ערוגת העגבניות'.  ה'יד הכרותה' ו'ערוגת העגבניות' הם מוטיבים מרכזיים בשיר החוזרים לכל אורכו ומעצבים את נושאו.

הצירוף "'יד כרותה" בפני עצמו הוא צירוף אוקסימרוני מעורר בעתה. מהותה של 'יד' מתממשת אך ורק בחיבורה האורגני לגוף האנושי, וכאשר היא נכרתת ממנו היא מאבדת את מהותה-תפקודה. אלא ששיוכה המיידי והעיקש אל הדובר, מציאתה, וגלוי יכולתה לכתוב שירה מחזירים לה את חיותה. המאפיין העיקרי של 'היד הכרותה' היא שייכותה לדובר-החי  כפי שהוא חוזר ומכריז על כך בכותרת השיר – שלא תורגמה לעברית באף אחד משני תרגומיו - במילותיו הפותחות ובתחילת הבית הרביעי: "היא שייכת לי". בהמשך הבית הראשון  מציין הדובר את זמן הימצאותה, מקום הימצאותה ומינה: "לפני שנים רבות/ בגן מצאתי, בערוגת עגבניות./ ולפי שיד גבר היא ובעלים לה אין/ שלי היא. יד שלישית".  בסיום הבית מציין הדובר את נחיצותה ההכרחית של היד לכתיבתו: "שלי היא. יד שלישית. בלעדיה לא אכתוב אפילו אות."

הבית  הרביעי המסיים את השיר מציין את פעולותיה המשוערות של 'היד הכרותה'  בעבר: "זו שפינקה/ אולי אשה צעירה. עד אשר בתרו את בעלה." פרטים אלו מעצימים את תחושת הזוועה אצל הקורא  בכך שהם מעמתים בין מצב היד בעבר לבין מצבה בעת מציאתה. בעבר,  הייתה היד חלק אורגני מגוף האדם ושמשה לצורך פעולה אנושית רומנטית, פינוק אשה צעירה (על-פי תרגומו של וינפלד), או ליטופה (תרגומו של הרשב). בניגוד לכך, בעת מציאתה היא 'יד כרותה' , מונחת במקום שאינו טבעי לה, איבר כרות, נטול חיות. מושא מעשה העוול מכונה בשני התרגומים במילים: 'גבר בלי בעלים' ו'בעלה'. למילה 'בעל', בהקשר של השיר, שתי משמעויות:  בעל היד, כלומר זו שהיד שייכת לו, ובעל האישה, כלומר, הגבר החי עם האשה בקשר נישואים. המקור האידישאי 'בעל-הבית' מטעין את מושא העוול, קורבן הרצח במשמעויות רחבות יותר:  אדם,  שארצות אירופה, בהן נעשה רצח היהודים על ידי הגרמנים, חי, בעבר, במחיצת כ'בעל-בית' תרתי משמע. הגורם המפריד בין מצבה של היד בעבר, למצבה בהווה הוא פעולת זדון אכזרית – ביתור (על פי תרגומו של וינפלד) או כריתה (על-פי תרגומו של הרשב) שמעוללים בני אדם לזולתם.

שני הבתים האמצעיים, שמבחינת מבנה השיר ותוכנו הם לב השיר, הנם בתים ארס-פואטיים העוסקים בכתיבת שירים מצד המשורר. בבית השני יש פניה ישירה לקוראים – המעטים והסקרניים - ובה הודאה על מקור יצירת השיר ומקור אמיתותו: "לא אני הוא האיש אשר להם דברי כישוף ישים בפה/ ובאזני הניר סודות ילחש – [...] לא שלי הזיכרונות:/ זו ידי השלישית שנמצאה בערוגת עגבניות".  שירתו של המשורר  מדומה בשורות אלו ל'דברי כשוף', 'סודות' ו'זיכרונות',  שבוראן אינו הכותב  אלא 'היד הכרותה' שחוברה לגופו ונהייתה ל'ידי השלישית'. הבית השלישי עוסק במערכת היחסים המורכבת בין הדובר לתוצר הכתיבה של ידו השלישית: "אין די לדעת יידיש על מנת לקרוא את כתב ידה,/ אני עצמי לומד את לשונה." בית זה מתאר את קשיי ההבנה של הדובר-המשורר  את 'כתב ידה' של 'היד הכרותה'. שפתה היא יידיש, אבל ידיעת השפה אינה מספיקה כדי לקוראה. הדובר-המשורר לומד את כתב-ידה והוא יחיד בעולמה. דרך תמונה מטפורית של אדם התועה בשבילים תוך שרגליו מועדות  על פני מכשולים הוא מתאר את קשיי התמצאותו בעולמה: "יחידי באפלה/ תועה אני על פני שביליה ועל קוץ ואבן רגלי מועדות,/ בעלות השחר, עם זריחה, בערוגת עגבניות."

מוטיב מרכזי נוסף בשיר, המאזן את מוטיב ה'יד הכרותה' הוא 'ערוגת העגבניות'. צירוף זה חוזר ארבע פעמים בשיר, מסיים את שלושת הבתים האחרונים והוא בבחינת מילתו האחרונה של השיר. 'ערוגת העגבניות' מגלמת את העולם המנוגד ל'יד הכרותה', היא תוצר של האדם העובד בימי שגרה, היא ביטוי לחיי כפר אידיליים, חקלאיים, בהם אדם מגדל לצד ביתו את הירק הנחוץ לו לשם אכילה. יתכן והיא גם ביטוי למדינת ישראל אליה הגיע המשורר סצקובר בשנת 1947 שנה לפני קום המדינה.

בסוף דבר לספר שיריו המתורגמים של סצקובר כנפי שחם  כותב דן מירון שאחד המפתחות העיקריים להבנת האישיות היוצרת של סוצקבר היא הבנת הכפילות הקיימת בשיריו ביחס למתים. מצד אחד קרבה אינטימית נטולת מחיצות, ומצד שני, הכרה מפורשת בחיץ המוחלט המפריד בין החיים והמתים. כפילות זו ניכרת גם בשיר זה בתמונה המטפורית של 'היד הכרותה' שנמצאה ב'ערוגת עגבניות'.

מפתח נוסף להבנת השיר הוא התאריך המופיע, באופן שבור ומשובש,  בטור המסיים את השיר: "ספטמבר אחת וארבעים". תאריך זו הוא בעל משמעות היסטורית טראומטית הן למשורר אברהם סוצקבר והן לעם היהודי כולו, והוא מעניק לשיר חלל תהודה היסטורי כמו קרקוע ספציפי של זמן ומקום  בפרק המבוא לכינוס דמויות מציין הרשב שביוני 1941 תקפו הגרמנים את ברית המועצות ויומיים אחר כך כבשו את וילנה בה התגורר סוצקבר.  בימיו הראשונים של הכיבוש הנאצי נחטפו ברחובות גברים יהודים ונשלחו "לעבודה" ומשם לעולם לא שבו. ב 5 בספטמבר 1941, נילקח סוצקבר להיירות על ידי הליטאים, לאחר שאולץ לחפור את קברו. אלא שהפעם הליטאים ירו מעל לראשו ולקחו אותו לגטו שנוסד בימים ההם, עד לחיסולו בספטמבר 1943.  

השיר עוסק בשלושת המרכיבים השונים המאפשרים ליוצר ענק בעל שיעור קומה ובעל ביוגראפיה מיוחדת כאברהם סוצקבר לכתוב אודות השואה: אדם חי שיש לו זיקה עמוקה לעבר כפי שהיא ניכרת ומתממשת במציאת ה'יד הכרותה'.  'יד כרותה' כמטונימיה ליהודים ותרבותם שהושמדו בשואה, ו'ערוגת עגבניות' המממשת את תחיית המדינה היהודית התחדשותה והיבנותה בארץ-ישראל.

גם עבורי, כמורה ותיקה לספרות, גילוי שיר זה הוא בבחינת מציאת 'יד הכרותה'. לראשונה בחיי, בעקבות קריאת שיר, חשתי צורך עז לשוחח עם אמי המתה, כדי לשאול אותה את משמעותן של המילים האידישאיות כפי שהן מופיעות בשיר המקורי. ואם לא תדע, רציתי,  שנשוחח שתינו, אמי ואני,  עם אמה של אמי, שנרצחה במחנות השמדה בהיות אמי ילדה צעירה כבת תשע.

 

 

 

 

 

תגובה 1:

  1. שיר עוצמתי.
    הדובר בעיני ממשיך דרכו של מישהו אחר, עליו ללמוד את לשונו, אולי לתפוס מקומו כגבר לאישה שנשארה לבד בעקבות הזוועות. ערוגת העגבניות נתפסת בעיני כסמל לחיים התקינים לכאורה שהתקיימו לצד זוועות השואה. עולם כמנהגו נוהג, העגבניות בערוגה, והיד כרותה לצידן. הבריאות הקורנת מערוגת עגבניות וממזון מעורר תאווה וקרבה לאדמה בניגוד המחליא אפילו של יד כרותה הקרובה לאדמה בהבט הפוך של חולי ומוות.

    השבמחק